הסכמי ממון

 

סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג -1973.  דנים בדרך עריכת ההסכם, וקובעים, שהסכם ממון או שינוי שלו- יערכו בכתב.

הסכם הממון שנערך בתקופות הנישואין יש לאשר בפני בית המשפט לענייני משפחה.  תפקידו של בית המשפט לענייני משפחה לבחון את הסכמתם החופשית והבנת הצדדים את משמעותו.

במקרה שבו נערך ההסכם לפני הנישואין, ניתן לאשרו באמצעות רשם הנישואין או נוטריון (לפי חוק הנוטריונים תשל"ו – 1976) שתפקידו בעת האישור להיווכח ברצון החופשי והבנה  וכך קובע החוק הנ"ל:   

 

1.    הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב.

2.    (א)  הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

        (ב)  האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

        (ג)   בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם, יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין.

        (ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.

המחוקק גם הגדיר בחוק זה כיצד יאוזן הרכוש שנצבר בין בני זוג במהלך החיים המשותפים.  ראוי לציין שהחוק בעצם עוסק בהפרדת רכוש למרות החיים המשותפים. וכך קובע החוק: 

3.    (א)  לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2.

 

חופש הפעולה בהסכם הינו רחב, ובני הזוג יכולים לקבל כל החלטה להפרדה או שיתוף ברכושם במהלך חייהם המשותפים והגדרה לחלוקתו במועד הפירוד.   לשאלה  האם ניתן בהסכם הממון לקבוע חלוקה לאחר פטירה של מי מבני הזוג שמשמעותה לערוך הסכם לגבי עיזבון ? 

התשובה לכל היא  – לא.   לכך יש צורך בצוואה וכפי שמפורט להלן בהבהרה שבין הסכם ממון וצוואה והממשק ביניהם.

 

ישנו היבט נוסף רחב מאד ביכולת לקבוע בהסכם ממון תנאים נוספים שלא רק נוגעים לענייני חלוקת הרכוש אלא גם להגדרת תשלום מזונות לצרכי ילדים או בני הזוג ואפילו בשאלה מהותית של ניסיון למנוע עיכוב במתן גט ע"י אחד מבני הזוג.  דיון בנושא זה הנו רחב מאד ונוגע לשאלות שבהלכה המחייבת את הליכי הגירושין בין בני זוג יהודים בבית הדין הרבני. להרחבה בנושא הנכם מוזמנים לאתר https://www.tzohar.org.il/

 

הסכם הממון מחייב ככל שהוא נערך על פי החוק כמפורט לעיל. אולם יש לדעת כי בדרך החיים של בני זוג עלולה להביא לבטלותם של תנאי הסכם הממון או ההפרדה הרכושית גם אם זו נחתמה ואפילו אם אושרה בבית משפט וקבלה תוקף של פסק דין . קיים דיון רחב מאד בפסיקה במושגים של "כוונת שיתוף" - דהיינו אם הצדדים למרות הסכם הממון התנהלו באופן שבו התנהלותם העידה מפורשות על כוונתם להיות שותפים בנכס.  או "שיתוף בפועל" -שמשמעותו בפסיקה יוצרת שותפות בנכס, במקרים אלו ההתניות שקבעו בני הזוג בהסכם הממון יצטמצמו או אפילו יתבטלו. 

 

הסכם ממון וצוואה והממשק ביניהם

 

כלים משפטיים אלו שעוסקים כל אחד מהם בתחומו שלו ,  אך הם  נוגעים זה בעולמו  של זה בהתנגשות ובהשלמה כפי שיפורט להלן. הסכם הממון עוסק בתקופת החיים ובה בלבד, צוואה עוסקת בהסדרת העיזבון לאחר המיתה.

1. הסכם ממון – בין בני זוג

לשאלה, האם נכון לערוך הסכם ממון כשיש רכוש לפני ההתקשרות? התשובה הינה חיובית ומומלצת. לאופן עריכת ההסכם נכונה התייעצות עם עורכי דין הבקיאים בתחום, שכן, כפי שניתן לראות להלן קיימת מורכבות באופן עריכת ההסכם וכפי שמפורט להלן בתמצית:

 

א.  עריכת הסכם ממון בצילו של חוק יחסי ממון תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק") סעיפים 4,5 לחוק המצוטטים להלן מגדירים את איזו ןהנכסים במקרה של פירוד הנובע מהתרת הנישואין (על פי רוב גירושין) או מוות של אחד מבני הזוג.

החוק:

4.  אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.

5.  (א)  עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1)   נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2)   גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3)   נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

    (ב)  בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו

 

סעיף זה קובע מה הם הנכסים שלא יאוזנו בחלוקה בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין והם  מתחלקים לשניים: האחד - נכסים שהיו קודם לנישואין או ירושות ומתנות גם אם התקבלו במהלך הנישואין. והשני - נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב (הסכם ממון במהלך הנישואין) שלא יאוזנו במועד פקיעת הנישואין.

 

ב. תשומת הלב שהחוק בסעיף ב' קובע כי במועד פקיעת הנישואין עקב מוות , יורשיו של המנוח באים במקומו, דהיינו, דיני הירושה חלים על עיזבון המנוח, ואזי, בנכסים שלא יאוזנו בין בני הזוג חלים דיני הירושה.

 

ג. סעיף 6 לחוק מגדיר את אופן הביצוע של האיזון.

 

ד. המחוקק קבע בתיק זה הפרדת הנכסים שלא יאוזנו. למרות זאת, תפקידו של הסכם הממון לייצר את ההפרדה ולקבוע שלמרות החיים המשותפים בני זוג יוצרים שותפות מחודשת והצדדים קבעו בהסכם את ההפרדה ברכוש.

 

ה. על קצה המזלג יובהר, שהפסיקה דנה בהרחבה בנושא נוסף הקשור והוא כוונת שיתוף או שיתוף בפועל העלול ( או "עשוי", תלוי בנקודת המבט) לבטל את ההפרדה שיצר המחוקק, ולעיתים אפילו את ההפרדה שהצדדים רצו ליצור באמצעות הסכם הממון.

 

ו.  סעיפים 1-2 לחוק, דנים בדרך עריכת ההסכם, וקובע, שהסכם ממון או שינוי שלו- יערכו בכתב. את הסכם הממון שנערך בתקופות הנישואין יש לאשר בפני בית המשפט לענייני משפחה, שתפקידו לבחון את הסכמתם החופשית והבנת הצדדים את משמעותו. במקרה שבו נערך ההסכם לפני הנישואין, ניתן לאשרו באמצעות רשם הנישואין או נוטריון (לפי חוק הנוטריונים תשל"ו – 1976) שתפקידו בעת האישור להיווכח ברצון החופשי והבנה כנ"ל.   

 

ז.  חופש הפעולה בהסכם הינו רחב, ובני הזוג יכולים לקבל כל החלטה להפרדה או שיתוף ברכושם במהלך חייהם המשותפים והגדרה לחלוקתו במועד הפירוד.

 

שאלה :    האם ניתן בהסכם הממון לקבוע חלוקה לאחר פטירה של מי מבני הזוג שמשמעותה לערוך הסכם לגבי עיזבון ? 

התשובה היא  – לא.   לכך יש צורך בצוואה וכפי שיפורט להלן.

 

צוואה:

2. צוואה עוסקת בציווי של אדם למה שייעשה ברכושו אחר יציאתו מן העולם וכיצד יחולק עיזבונו. ללא צוואה יחולו דיני הירושה וחלוקת העיזבון לפני מדרג (פרנטלות), וכפי שהרחבנו במקום אחר לחשיבות עריכת צוואה הצופה פני עתיד.

 

3. נקודת המפגש להסכם הממון והצוואה הינה בפקיעת הנישואין במקרה של מוות, והיא יוצרת קונפליקט, שכן, סעיף 8 לחוק הירושה, קובע:

 

א. הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.

ב. מתנה שאדם נותן על מנת שתיקנה למקבל לאחר מותו של הנותן, אינה בתוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

עולה, איפוא, שאם בהסכם הממון קובעים בני הזוג שבמקרה של מוות אחד מהם האחר יורש אותו או מקבל רכושו במתנה, הסכמה זו אינה חוקית והיא בטלה. כאן ראוי לציין אבחנה נוספת בין מקרה דומה המורחב בפסיקה הוא, עת נערך הסכם ממון ונקבעו נכסים משותפים, אולם אחד מן הצדדים שחתמו על הסכם הממון ערך גם צוואה ובה חולק את הנכסים השייכים לו באופן שונה מהסכם הממון, שאז, הצוואה סותרת את ההסכם. ובהכללה ניתן לומר שהיא תגבר על התניות הסכם הממון העוסק אך בחיים. 

בית המשפט העליון קבע בהקשר זה עדיפות ברורה לצוואת המנוח על פני התחייבותו בהסכם הממון, הפסיקה הדגישה  את העיקרון החשוב של החופש לעריכת צוואה והאיסור להגביל אותה  וכך נכתב בפסקי הדין:

"אולם, כאמור התניות בהסכם הממון המגבילות את החופש לערוך צוואה הינם בטלות. לא ניתן לערוך הסכם בדבר ירושתו או ויתור על ירושה בחייו של אותו אדם. רק בצוואה אדם יכול לקבוע את חלוקת רכושו אחר פטירתו. התניה בהסכם ממון שמטרתה לנשל את היורשים כדין על פי חוק - בטלה מעיקרא".

 

4. קונפליקט דומה אך הפוך יקרה, אם לא נערכה צוואה ונערך רק הסכם  ממון המפריד את הרכוש. אולם, לפי סעיף 5(ב) לחוק כנ"ל יורשיו של המנוח (לרבות בן/בת הזוג) באים במקומו לענין הזכות ברכוש, שאז ההפרדה שביקשו בני הזוג לערוך כבר פחות משמעותית, שכן, בן הזוג הינו אחד מיורשי המנוח. לכך לכאורה תוקן חוק הירושה. 

 

וכך קובע סעיף 11 לחוק הירושה (ציטוט חלקי)  לגבי  זכות הירושה של בן-זוג

11. (א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –    (1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;

(ג) המגיע לבן-זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו.

 

סיכום:

הסכם ממון הינו מסמך חשוב הצופה פני עתיד בפקיעת הנישואין. הסכם הממון נושק עם דיני הירושה והחופש לצוות. הקונפליקט המובנה שבין הסכם ממון המתיימר לקבוע קביעות לאחר פקיעת הנישואין כתוצאה ממוות, מהווה הסכם בדבר ירושתו של אדם, לבין החופש לצוות - קיים. 

המבקשים לערוך הסכם ממון נדרשים לערנות שלא לייצר מסמך חסר ערך, ויש לשאוף לעריכת הסכם ממון המותאם בעריכת צוואה למניעת סתירה מובנית ביניהם.

 

סיפור מהפסיקה:

עורך דין מבוסס כלכלית קרוב לגיל 60 נישא בנישואים שניים לעלמה צעירה. כראוי למקצועו  ערכו בני הזוג הסכם ממון שבו דאג עורך הדין להפרדה רכושית במקרה של פירוד על מנת לשמור על רכושו במקרה של  גירושין. אדם זה  שמר על אורח חיים בריא, כולל אימונים בחדר כושר  והצורך בצוואה נראה רחוק ולא נדרש.   אלא, שבמהלך אמון כושר לקה בלבו ומת בעודו צעיר לימים.

בת הזוג תבעה את זכויותיה מכח הנישואין כיורשת כדין, ואכן זכתה בחלק ניכר מן הרכוש על פי דיני הירושה ובהתאם לסעיפי חוק הירושה הנ"ל. 

ילדיו של עורך הדין נותרו עם  מעט מאד רכוש, בהיעדר צוואה כדין . הסכם הממון לא הגן על רכוש עורך הדין שהיה מיועד לילדיו שכן הסכם הממון עסק אך ורק בפירוד שבין בני הזוג אם יתרחש, וכלל לא נגע בתוצאה של מוות.

המסקנה הינה ברורה: הסכם הממון חשוב, אך צוואה הינה הכרחית להשלמת צפי פני העתיד.