נהנה בצוואה שלקח חלק בעריכתה
האם העובדה שנהנה בצוואה לקח חלק בעריכתה – פוסל את הצוואה ? מה מוגדר "לקיחת חלק בעריכת הצוואה"
הדיון שלהלן עוסק כאשר אדם הולך לעולמו ומותיר צוואה בה ומסתבר שאחד הנהנים בצוואה היה "שותף בעריכתה". דוגמאות רבות לכך, כגון: אחד הילדים לקח את ההורה לעורך דין על מנת לערוך הצוואה אשר על פיה ציוה לו המנוח את העיזבון או ניתן לו חלק משמעותי - האם עובדה זו פוסלת את הצוואה? מה ייחשב לקיחת חלק בעריכת הצוואה שעלול להביא לפסילת צוואה. טענה זו הנה טענה שחוזרת פעמים רבות בהליך התנגדות לקיום צוואה.
סעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965, קובע:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה. והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".
משמעות סעיף זה בחוק: צוואה שבה אדם הנהנה בצוואה לקח חלק בעריכתה - דינה של הצוואה להתבטל ככל שהיא מזכה את הנהנה או את בת זוגו. סעיף זה עומד בפני עצמו.
אולם, מה הפירוש של "לקח חלק בעריכתה"? האם הסעת המצווה לעורך דין שערך את הצוואה מהווה לקיחת חלק בעריכתה ? מה כאשר הנהנה הוא ששילם את שכר הטרחה של עורך הדין או שירותי נוטריון ? מה יהא הדין כאשר הנהנה היה בחדר עת נחתמה הצוואה – האם בכל אלו תיפסל הצוואה או שרק התערבות בניסוח והשפעה על התוכן תהווה "לקח חלק בעריכתה"?
צוואה הנה מסמך ייחודי בו אנו נדרשים לפרש רצונו האחרון של המנוח כשהעד העיקרי אינו בנמצא. וכך התנסח יפה השופט טירקל בערעור בבית המשפט העליון משנת 2002.
" אקדים הערה כללית על הצוואה. הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות, ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו - והראשונה שאחרי מותו. כאן הניסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם. כאן תקוותו האחרונה לחיות בזיכרונם באהבה ובהכרת תודה. ולא רק בשל כך קשה פרשנותה של צוואה מפרשנותו של כל מסמך משפטי אחר. אין היא כפרשנותו של חוק, שצור מחצבתו, ההליכים שקדמו לחקיקתו ומטרותיו ותכליותיו ידועים. אין היא כפרשנותו של חוזה שהצדדים לו, בדרך כלל, בין החיים, והם או הנסיבות מעידים על הכוונות והתכליות שעמדו ביסודו. כאן מונח לפנינו דף נייר שבתוכו גלומים דבריו של המנוח, ואנו, שמצווה עלינו לקיים את דבר המת, עלינו לשמוע את קולו, להבין את דבריו ולהטות אוזן לבנות הקול המשתמעות מתוך דבריו"
(על פרשנות הצוואה ראו: א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות הצוואה (תשס"א, כרך ה) 47-35).
יש לכם שאלות לגביי צוואות?
אשמח לתת מענה וייעוץ ללא התחייבות:
כאשר מגיע לבית המשפט הליך של התנגדות לקיום צוואה – המטרה העיקרית של בית המשפט הנה להתחקות אחר רצון המנוח "דף נייר שבתוכו גלומים דבריו של המנוח, ואנו, שמצווה עלינו לקיים את דבר המת, עלינו לשמוע את קולו, להבין את דבריו ולהטות אוזן לבנות הקול המשתמעות מתוך דבריו". מכאן ברי כי כוונת המחוקק להורות על ביטול הצוואה כאשר הנהנה לקח חלק בעירכתה מניחה כי עצם העובדה שהנהנה לקח חלק בעריכתה, הרי שהצוואה המונחת בפנינו אינה מגלה את רצון המנוח , אלא את רצונו של הנהנה אשר לקח חלק בעריכת הצוואה.
עוד בשנות ה -70 למאה הקודמת נטו בתי משפט להבחין בין התערבות בשלב ניסוח הצוואה וכתיבת הצוואה עצמה, לבין התערבות בשלבים מוקדמים יותר. נקבע כי רק מעורבות של הנהנה בצוואה בשלב הניסוח הוא המוגדר בחוק: "לקח באופן אחר חלק בעריכתה". אולם אם הפגם שיימצא הנו רק בהסעה לעורך הדין , או תיאום עם עורך הדין - פעולות אלו לא יביאו לביטול את הצוואה , ככל ובשלב עריכתה היה עורך הדין עם המצווה בלבד והם בלבד ערכו ניסוח הצוואה. {פסק דין שפיר נגד שפיר, ע"א 576/72.}
כך הוכרע גם בתיקים אחרים שהתנהלו בפני בית המשפט ולאחרונה בפסק דין מפורט בבית המשפט לענייני משפחה חיפה [34063-02-19] אשר ציטט פסיקה רחבה וענפה במקרים אלו :
"נפסק כי הוראה זו מניחה קיומה של השפעה בלתי הוגנת בהתקיים תנאים מסוימים... הביטוי "מי שהיה עד לעשייתה" פורש גם הוא באופן מצמצם – כעד ששימש כעד להצהרת המצווה כי זו צוואתו כהוראת סעיף 20 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965 ולא בנוכחות בעת עריכת הצוואה.. ראו ע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה".
"עוד נפסק כי הוראה זו מקימה חזקת בטלות חלוטה בהתקיים הנסיבות שקבועות בסעיף הנ"ל. ראו ע"א 2098/97 אלברט בוסקילה נ' שמעון בוסקילה,' ראו גם ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד (1) 19, 29-30. נקבע, לדוגמא, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של צוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק בעריכתה, ... ככול שחומרתן של הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה מחשיד, כך גובר הנטל הראייתי על מבקש צו הקיום לסתור את החזקה." עוד נפסק גם כי הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה. ראו ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב.
עולה איפא כי רוח הפסיקה לפרשנות סעיף 35 לחוק הנ"ל בדבר מעורבות בעריכת הצוואה אומנם יוצר חזקה לכך שאין הצוואה משקפת רצונו העצמאי של המצווה , אולם אין בעצם המערובות בכדי לבטל את הצוואה באופן קטגורי וככל והמצווה היה בעת עריכת הצוואה בפני עצמו עם עורך הצוואה נדרשת מסכת עובדתית רחבה יותר על מנת לבטל את הצוואה.
האמור במאמר זה ובמאמרים באתר הנו בדר מידע כללי ואין להסתמך עליו באופן מעשי והעושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד. 01.2024.
ליעוץ משפטי ניתן לפנות לעורך דין באשדוד בענייני צוואות וירושות
